זוכרים את נתניהו מתנצל על משהו שהוא אמר?  גם אנחנו לא.

וכל דיבייטור שצריך להתמודד עם דובר חזק ממנו בהרבה יכול ללמוד המון מסיפור הנאום המגומגם של גנץ וההתגובה של נתניהו.

אז באמצע ינואר נתניהו הוציא התנצלות נדירה על הנאום והסרטון שבו הוא צוחק על ההופעה של גנץ בראיון אצל יונית לוי לפני שנה.  התנצלות הגיעה בעקבות נזיפה של אמב”י- ארגון המגמגמים בישראל, והיא קצת הזכירה את יו”ר הקואליציה אמסלם שקרא לגנץ ‘אוטיסט’, וחטף בראש מיאיר לפיד, אבא לילדה אוטיסטית.

אז נתניהו קצת התנצל  ומחרתיים בטח כולם יישכחו מזה –
חוץ מאלו מאיתנו שלפעמים מול קהל בורח להם ‘אה-אה’ או איזה גמגום.
בשבילם ובשביל גנץ הוצאנו הסבר על ‘אה-אה’ים וגמגומים מול קהל ואיך למנוע אותם.

אבל יש גם לקח חשוב לביבי, שנכנס בשנים האחרונות לטריטוריה החדשה הזו,
שבה הוא מסתלבט על אנשים ועכשיו צריך להתחיל להיזהר כי הוא גורם לעצמו נזקים.

ואיך הגמגום השפיע על ביבי?

זו הפעם השלישית ברציפות שנתניהו נופל לבור הזה של חיקוי ילדותי ואז התנצלות (חפשו אותו מחכה את ברק ומשה נוסבאום). זה די מפתיע,כי נתניהו כמעט אף פעם לא נופל לבורות בדיבור מול קהל,
וגם מאד משקיע בלהשתפר כל הזמן בטכניקות ההופעה שלו.

הסיבה שבדיחות החיקויים האלו תמיד פוגעות בו בחזרה, היא שהן נראות לא הוגנות, ומזכירות לנו כקהל דברים שנתניהו לא רוצה שנזכור:
את עצם העובדה שהוא מאד משקיע בלהשתפר בדיבור מול קהל.
זה גורם לו להיראות כבריון על חלשים.

ובו זמנית מזכיר לנו שכושר הנאום שלו הוא יכולת נרכשת שלא בהכרח מייצגת את האמת הפנימית שלו.

אז מה הלקח לנתניהו? והלקח לנו?

וזה מזכיר לנו שנתניהו אף פעם לא מפסיד בעימות מול חזקים.
הוא מפסיד רק מול חלשים.
הוא יצא רע מול אורנה (המשעממת) פרץ,
וגם מול איציק (תסתכל-לי-בעיניים-ביבי) מרדכי.

אז ההמלצה לנתניהו היא חד משמעית: או שתפסיק לנסות להסתלבט על אנשים או שתלמד לעשות את זה בנחמדות.

וכאן יש לקח חשוב לאלו מאיתנו שצריכים להתמודד מול דובר הרבה יותר מוכשר מהם:
קחו אותו למקום של בריונות, ותראו איך הוא מפסיד נקודות.