חוק הפונדקאות שעבר בסוף יולי 2018 הפך את ישראל למובילה עולמית בחקיקה – לטוב ולרע.

הויכוח על פרטי החוק, ובמיוחד על השאלה מי יכול להינות מתמיכת המדינה בפונדקאות בתשלום (הומואים בעד ונגד, נושא לדיבייט חשוב אחר) הסתיר מעט את הויכוח העקרוני על השאלה האם עצם הפונדקאות בתשלום היא דבר ראוי או לא.

באופן מעניין התמיכה וההתנגדות לשאלה זו אינם מתחלקים לפי הקווים הרגילים של ימין מול שמאל, דתיים מול חילוניים, ופמיניסטיות מול שמרנים, למרות שסוגיית ההומואים דווקא כן נחלקת לפי קווים אלו.  למעשה אפשר לראות כאן ויכוחים בתוך התנועה הפמיניסטית, בתוך השמאל החילוני, וגם בתוך הימין הדתי לבין עצמם.

טיעונים בעד פונדקאות טיעונים נגד פונדקאות
טיעון פמיניסטי בעד:
לנשים הזכות על גופן, כולל הזכות להחליט להרות עבור אישה אחרת, כולל הזכות לעשות זאת בתשלום.
טיעון פמיניסטי נגד:
פונדקאות היא ניצול של הגוף הנשי והמיניות הנשית תמורת כסף, ובכך היא אינה שונה עקרונית מזנות.
טיעון שיוויוני:
פונדקאות היא דבר יקר מאד- יכולה לעלות עשרות ומאות אלפי דולרים –  ופונדקאות מטעם המדינה מגדילה את השיוויון כי כיום רק משפחות עשירות מאד יכולות להרשות לעצמן פונדקאות.
טיעון שיוויוני:
פונדקאיות הן לרוב משכבות נמוכות בכל העולם(למשל היא מתקיימת לייצוא במדינות כמו גאורגיה ובנגלדש, לא באירופה) וגם בישראל, ולכן קיום פונדקאות בישראל יהיה ניצול של נשים עניות על ידי נשים (וגברים) עשירים.
טיעון רגשי:
אישה נקשרת לעובר שלה בהריון, וניתוק הקשר הזה לאחר הלידה הוא אכזרי ביותר. היא צריכה למסור את הילד הזה שהיא התחברה אליו במשך 9 חודשים ולא לראות אותה לעולם
טיעון רגשי:
לתת מתנה של הורות לאנשים שהזכות הזו נמנעה מהם זה הדבר הכי נדיב ומעורר השראה שאישה יכולה לעשות – עובדה שיש נשים שעושות זאת בהתנדבות. מי שנכנסת לפונדקאות, במיוחד בהסדרת החוק עברה בדיקות נפשיות, יודעת לאן היא נכנסת, ומקבלת תמיכה רגשית לאורך ההריון