האם ראוי לאפשר לאנשים לקחת איתם לקבר את האיברים שלהם, שהיו יכולים להציל חיים?
או שאולי חשוב יותר לשמור על האוטונומיה הגופנית שלנו גם במותנו?

הדיבייט על האם תורמת איברים צריכה להיות חובה (שהוא נפרד מהדיבייט בקהילות דתיות על האם ראוי בכלל לאפשר תרומת איברים גם כרשות) עוסק בשאלת הערך החברתי של הצלת חיים לעומת הערך החברתי של זכות הפרט על גופו.

טיעונים נגד

טיעונים בעד

הזכות להחליט על הגוף שלי היא רק שלי, והיא לא משתנה רק כי אני מת. יש מחסור באיברים להשתלה, ולכן ללא החוק אנשים ימותו
כבוד המת נפגע. לאנשים יש זכות לכבוד. כפי שלא מרשים להתעלל בגופות אסור לקחת מהן איברים אף אחד לא נפגע מהחוק, כי אי אפשר לפגוע במי שכבר מת.
פטרנליזם: יש לאנשים גם זכות לעצלנות, והיא לא מאפשרת לנו להחליט בשבילם. אולי גם נמנע מהם לאכול סוכר כי הם הרי רוצים לרזות ופשוט לא מצליחים? טיעון עצלנות: רוב האנשים לא מתנגדים לתרום, הם פשוט לא טורחים לחתום על כרטיס אד”י
מדרון חלקלק: ההחלטה על רגע המוות היא נזילה, ורופאים עשויים להזדרז כדי להשיג איברים במקום להילחם על חיי התורם. הטיעון הכלכלי: לא רק חיי אדם אובדים, אלא גם מיליארדי שקלים שעולה לטפל באנשים שזקוקים להשתלה ומחכים לתרומה.