הכותרות המזעזעות מופיעות בעיתונים כל כמה חודשים: “רופא הותקף על ידי מטופל ונזקק לטיפול” או “בני משפחה תקפו מאבטחים בחדר מיון” וב-2017 גם הזוועה “אחות הוצתה למוות על ידי מטופל, החשוד נעצר“.

וגם התגובות הקבועות מופיעות מיד לאחר מכן ‘שביתת מחאה של שעה בחדרי המיון’ או ‘הרופאים דורשים פתרון לבעיית האלימות משר הבריאות’. וכמובן ששום דבר לא משתנה ושלמרות ההוצאה הכבדה על מאבטחים בבתי חולים האלימות לא פוחתת וכנראה עולה.

במאמר זה נראה למה הפתרונות הקיימים לא עובדים וגם לא יעבדו, ואז נבחן פתרון חלופי יעיל, מרתיע ומונע: העברת הטיפול הרפואי בתוקפים ובני משפחותיהם למרפאות שירות בתי הסוהר (שב”ס).

הבעיה עם הפתרונות הנוכחיים

בעיית האלימות כלפי צוות רפואי לא נפתרת כבר כמה שנים מכיוון שאין שום קשר בין הפתרונות המוצעים לבין הבעיה, ואף אחד מהם לא מטפל בתמריצים הבסיסיים למטופלים להתנהג יפה. חוסר האסטרטגיה גורם לנסיונות חוזרים ונשנים לטפל בכלים הקיימים וכזכור איינשטיין כבר הסביר שלעשות את אותה פעולה שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות זו התמצית של חוסר שפיות.

בואו נבחן את הפתרונות של המערכת ונראה איך הם משפיעים לפי סדר טיפשות וחוסר-תוחלת:

שביתות מחאה של הרופאים

זו כנראה השיטה הדבילית מכולן למנוע אלימות. היא מענישה בדיוק ולחלוטין את האנשים הלא נכונים. מצד אחד כל הנפגעים מהשביתה הם חולים שזקוקים לטיפול ולא חטאו במאומה, ומצד שני העבריינים כבר מזמן נעצרו ושוחררו לביתם ולא נגרם להם שום כאב מהשביתה. והתוקף הבא שאולי יורתע? הוא בכלל לא יודע שהשביתה קרתה, וגם אם יודע – אז ברור לו ששום נזק לא ייגרם לו אם יקלל, יאיים או יכה.

הוספת מאבטחים